החלטה בתיק הוצל"פ 17-17439-11-8 - פסקדין

לפניי בקשה בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק הוצאה לפועל,  תשכ"ז-1967 שבה טוענת החייבת כי פרעה מלוא חיוביה על פי פסק  הדין שהוגש לביצוע בתיק, וכי אינה חייבת דבר לזוכה ולפיכך יש להורות על סגירת התיק.                                      

בתמצית, הזוכה הגיש לביצוע פסק דין שניתן נגד החייבת על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אשר חייב את החייבת לשלם לזוכה סכומים שונים.                                        

בין הצדדים אין מחלוקת בנוגע לפירעון כל הרכיבים שנפסקו בפסק  הדין מלבד תשלום רכיב בסך של 35,000 ש"ח בגין פיצויי פיטורים בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/1/04, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.                                    

תמצית טענות הצדדים:                                        

החייבת טוענת כי הזוכה באמצעות בא כוחו לשעבר, עו"ד XXXX, (להלן: "עו"ד XXX") אישר כי הסכומים שנפסקו בפסק הדין לטובת הזוכה כולל הסכום בגין פיצויי פיטורים שולמו על ידי     החייבת במלואם.                                             

בענין זה, החייבת מפנה ל'בקשה בהסכמה לשחרור ערבות' שהוגשה על ידי הצדדים לאחר שניתן פסק הדין במסגרת תיק בית הדין האזורי לעבודה שבה נכתב כי הסכומים שנפסקו בפסה"ד לטובת הזוכה שולמו 

על ידי החייבת במלואם. בית הדין קיבל את הבקשה והורה כי הערבות הבנקאית תושב לחייבת.                                       

לטענת החייבת, יש לראות באמור בבקשה ובהחלטת בית הדין משום קביעה המהווה מעשה בית דין כך שהחייבת קיימה את כל חיוביה על פי פסק הדין במלואם.                                        

החייבת מוסיפה כי הצהרת עו"ד XXX מחייבת את הזוכה לכל דבר ועניין, ולכן הזוכה מנוע מלהעלות כל טענה העומדת בסתירה להצהרה עליה הסתמכה החייבת.                                        

לחילופין, החייבת טוענת כי סכום הפיצויים שולם במלואו באמצעות שחרור כספים שנצברו בפוליסות ביטוח מנהלים אצל כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת כלל") על ידי העברת הפוליסות לידי ועל שם הזוכה.                                         

החייבת טוענת כי בפוליסות נצבר סכום של 54,112 ש"ח כאשר הזוכה זכאי לסך של 52,246 ש"ח נכון ליום 14.2.11 (מועד עריכת התחשבנות) ואולם החייבת לא עמדה על קוצו של יוד ואישרה לשחרר לזכות הזוכה גם את הסכום העודף של 1,866 ש"ח.                

ועוד, החייבת טוענת כי בפוליסות נצברו כספים בגובה מה שמגיע לזוכה ואף מעבר לכך. בהקשר כאן, החייבת טוענת כי בפוליסה נצברו רווחים המכסים את סכום הפיצויים לרבות סכום הריבית והפרשי ההצמדה כפי שנפסק בפסק הדין.                                 

החייבת סבורה כי הרווחים שנצברו על הכספים שהופקדו לרכיב פיצויי הפיטורים מהווים חלק מסכום הפיצויים שנפסק בפסק הדין עם שחרור הפוליסה לרשותו.                                      

החייבת מלינה בטענות נוספות נגד הזוכה דוגמת חוסר תם לב ואיחור מכוון בפתיחת התיק כדי לזכות בפיצוי הלנה, שלא כדין, וכן איחור במסירת כתב אזהרה.                                

מנגד הזוכה טוען כי החייבת מנסה במסווה של "טענת פרעתי" ובדרך שאינה דרך להשיג ולערער על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה הקובע פיצויי הלנה במצב דברים בו פיצויי הפיטורין לא ישולמו בתוך 30 יום ממתן פסק הדין.                          

החייבת לא הגישה ערעור על פסק הדין שניתן בבית הדין לעבודה ומלוא פיצויי הפיטורין בהם חויבה החייבת לא שולמו לזוכה במלואם, כנטען. משכך, דין יתרת הפיצויים להיות בשיעורם ובערכם הריאלי ובתוספת פיצויי הלנה.                                

הזוכה טוען כי סכום הפיצויים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעמיד את הסכום על סך של 52,089 ש"ח כאשר מתוך סך זה התקבל אצל הזוכה סך של 38,565 ש"ח בלבד וקיים חסר במונחי קרן של 13,524 ש"ח (נכון למועד עריכת התחשבנות בחודש 2.11) אשר לא שולמו לזוכה ומשכך הזוכה עומד על זכותו לקבל את מלוא מה שנפסק בצירוף פיצויי הלנה כחוק.                                          

לטענת הזוכה, במועד הגשת הבקשה לבית הדין סבר עו"ד XXX כי החייבת עמדה בכל חיוביה כלפי הזוכה בהתאם להחלטת בית הדין לעבודה.                                                    

לטענת הזוכה לפי הלכה הפסוקה זכויות המוקנות לעובד מכוח חוקי משפט העבודה המגן אינן ניתנות לוויתור ועל כן אינן יכולות לשמש נושא להסכמה ולפיכך כל הסכמה בענין זה לרבות האמור בבקשה בהסכמה לשחרור ערבות אינו רלוונטי.